הספסל מהבר מצווה חזר לחיים ואיתו גם הזיכרונות

קינצוגי מחבר חפצים ישנים ומחבר אותנו לזיכרונות הכי יקרים לנו

האם יש דבר יקר ערך יותר מאשר הזיכרונות שלנו? השיחות הכי מרתקות וכיפיות סובבות סביב סיפורים פיקנטיים מהעבר – אירועים יוצאי דופן שחווינו ונותנים תוקף ייחודי למשמעות החיים. כאשר ישנם חפצים נוסטלגיים שמחברים אותנו לסיפורים הללו, נרצה בכל מעודנו לשמור עליהם ולשמר אותם.

סיפור שהיה כך היה: אלי הוא יו"ר ועד הבית בבניין שבו מתגורר עודד והוא איש מאמין אשר מתפלל כבר 47 שנים בבית הכנסת ברחוב המרגנית ברמת גן. יום אחד, במהלך שיחת חולין בחדר המדרגות, הוא ביקש עזרה בעבודות שיפוץ ותיקון בבית הכנסת. עודד נענה בשמחה.

"הגעתי וביצעתי את העבודות ולאחר שסיימתי הבחנתי בתוך המרתף בבית הכנסת כי בפינה חשוכה זרוק לו ספסל עץ שבור מתחת לכיסוי בד", מספר עודד. "הספסל קסם לי והצעתי לאלי כי אשפץ אותו. הוא לא ידע על מה אני מדבר וכשהראיתי לו את הספסל, תחושת תדהמה הופיעה על פניו.

"על הספסל הזה ישבתי כאשר עליתי לתורה בגיל 13", סיפר אלי בהתרגשות. "לא ראיתי אותך המון שנים, בכלל לא ידעתי שהוא עדיין כאן".

עודד הציע כי הוא יתקן את הספסל הרעוע שהיה בעל רגל אחת חסרה ואלי הסכים מיד. הוא ביצע עבודת נגרות, צבע את הרגליים והספסל הישן חזר לחיים. אלי בן ה-60 שמח כל כך והציע שהספסל הזה ישרת את המקום שהפגיש ביניהם – הבניין המשותף.

הוחלט להציב את הספסל בכניסה לחדר המדרגות על מנת לאפשר פינת ישיבה נוחה לדיירים נוספים המעוניינים לעצור רגע ולשוחח – הרי שיחה כזו הביאה את הספסל בחזרה לחיים והעלתה לאלי זיכרונות נוסטלגיים ונעימים שהוא כמעט הספיק לשכוח.

קינצוגי, לפי עודד, זה הרבה יותר מאיחוי מוזהב כפי שהוא מכונה ביפן. זוהי פילוסופיה שלמה שמאמינה כי חפצים ישנים ושבורים אינם חייבים להתכלות – ההחייאה שלהם מחייה גם זיכרונות ותורמת לקיימות שלנו על כדור הארץ.